Sanhedrin 12:
תנו רבנן: אין מעברין את השנה לפני ראש השנה, ואם עיברוה - אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד, ואף על פי כן אין מעברין אלא אדר. איני? והא שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו - תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום. ועמוסי יריכי נחשון בקשו לקבוע נציב אחד, ולא הניחן אדומי הלז, אבל בעלי אסופות נאספו, וקבעו לו נציב אחד בירח שמת בו אהרן הכהן! - חשובי מחשבי, גלויי - לא מגלו. מאי משמע דהאי נציב לישנא דירחא הוא - דכתיב ולשלמה שנים עשר נצבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת (אנשיו) חדש בשנה. והכתיב: ונציב אחד [אשר] בארץ! רב יהודה ורב נחמן, חד אמר: אחד ממונה על כולם, וחד אמר: כנגד חדש העיבור
Maharsha:
זוג בא מרקת, ותפשו נשר וכו'. הקושיות מה הענין שכתבו ושלחו כל זה ברמז ומה ענין שנזכרו שהיה בידם תכלת הבא מלוז ומה לשון בזכות הרחמים ומה ענין שלא הניחו מלכות וכו' ולמה זכרו שהיה באב? ואם לומר שמעבירין קודם ראש השנה לא הוה ליה לומר רק שקבעו לו נציב אחד קודם ראש השנה. הוא מבואר כי נשיאי ישמעאל היו י"ב כמו שנזכר בסוף פרשת היי שרה אבל למעלה עליהם נשיאי ישראל כי נישיאי ישמעאל אין להם יחוס אב מאברהם רק יחוס שפחה מאמם הגר וז"ש בהם שנים עשר נשיאים לאמותם דר"ל מצד אם אבל נשיאי ישראל יש להם יחוס אב למשפחותם לבית אבותם ועל כן על פי היחוס אב שממנו נמשך הבכורה נעשה מהם י"ג נשיאים על ידי הבכורה שיש ליוסף שנחלק לשני שבטים ונשיאים וזהו סוד עיבור שישראל מחשבים י"ב חדשי לבנה נגד י"ב שבטים ועוד חדש עיבור נגד שבטו של יוסף שנחלק לשני שבטים והם ב' אדרים שמזלו דגים כברכתו של יוסף ידגו לרוב יגו'. ולזה אמרו שאין זרעו של עשו נמסר רק ביד זרעו של יוסף שנאמר והיה בית עשו וגו' והוא לפי שבקניית הבכורה ונטילת הברכה נתן ליעקב להיות מושל באחיו עשו וכל זה נתן יעקב ליוסף שנאמר ואני נתתי לך שכם אחד כמפורש בפ' י"נ. ולזה אף שישמעאל שיש לו י"ב נשיאים לאמותם ובמלחמותם לפעמים מנצחים את עשו אבל לא יעשו לו כלה עד לעתיד שיגדל זרעו של יוסף ומשיחו וע"י ינצחו את עשו שישראל יהיו במעלה ביותר מישמעאל שיהיו י"ג נשיאים ע"י יוסף שנחלק לב' וזה סוד העיבור כמ"ש שיהיה שנת ישראל י"ג חדשים והוא גדול יותר משנת עשו י"ב חדשים לחמה ועל פי דברים אלה אמר זוג הבא וכו' כי ישראל נמשלו לזוג יונים שאין נזקקין רק לבת זוגן וע"ש השני מלכיות שמולכות שהם אדום וישמעאל אמר ודימה מלכות ישמעאל לנשר ע"ש רוב תוקף מלכותו ולפי שהוא טמא מצד אמו דמוהו לנשר שהוא עוף הדורס וטמא וכן דימהו בפרק החובל לעוף טמא ואמר שבא מרקת שהיא טבריא שנקראת רקת ע"ש ריקנים שבה ושם היה סוד העיבור הזה ואמר שתפשו נשר דהיינו ישמעאל שתחת ידו רוב קיבוץ נפוצות ישראל ואמר בידם דברים הנעשה בלוז כו' שאין שם מיתה כדאמרינן בסוטה. ודימה לו סוד העיבור שהוא רמז על דבר עתידי ונצחי לכלות את זרעו של עשו וכחו שמאל וז"ש מאי ניהו תכלת שהוא הסוד תכלת דומה לים כו' עד דומה לכסא הכבוד דהיינו שאז יהיה הכסא שלם וז"ש בזכות הרחמים דהיינו שיהיה שם הרחמים שלם שאין השם והכסא שלם כו' ובזכות זה יצאו בשלום מתחת יד ישמעאל ועמוסי יריכי נחשון כו' הוא פי' סוד העיבור דעמוסי יריכי נחשון אשר ממנו הנשיאים והמלכים ומלך המשיח בקשו לקבעו נציב הוא חודש עיבור הרומז לזרעו של יוסף שנחלק לב' שבטים כמו ב' אדרים שמזלו דגים בלשון רבים ואמר בידו יפול עשו וכחו. וע"כ לא הניחו אדומי הלז שהוא מלכות רומי וכחו שמאל אבל בעלי אסופות נאספו במלכות ישמעאל לקבוע נציב א' והוצרכו לעשות זה בסתר ובסוד שלא ירגישו אדומי וכחו שמאל בזה וע"כ עשו אותו בירח שמת אהרון ושלא יבין אדומי שעל חודש העיבור נאספו כי בחדש הזה אמר בו היה החורבן ביהמ"ק על ידי עשו וכחו ועל יסוד זה אמרו לעיל בסוד העיבור דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין ואביב לא מטא כו' ר"ל דגוזליא שהוא כ"י דמשילין ליונה, רכיכין ואין להם כח, גם אימריא ערקין שנמשלו לשה פזורה, ישראל ערקין ואין להם כח בגלות וזימנא דאביב שהוא זמן אביו וצמיחת הגאולה עדיין לא מטא וע"כ שריפת כו' ואוסיפת על שתא דא יומין תליתין שהוא סוד העיבור נגד זרעו של יוסף שיכלה זרעו של עשו ע"י ואז יהיה הכסא והשם שלם בב"י א"ס
קטו
