באנגלית

Some of the contents of the preceding Ma'amar can be found in articles I merited writing on the site of A7, in particular The Sun is Signing and Why do we live in 5765. What is new in the preceding Ma'amar is a discussion of the Baharad system of calculations in the Jewish calendar. I stress that this system is an artifical one, the framework for our calculations, not the framework for our history. It does not imply any literal validity of the year-count.

The thesis is that there is a connection between the traditional Hebrew dating and the two Mahzorim (cycles) that are observed in Jewish tradition - the "small" 19-year cycle which is the basis of the Jewish calendar, and the "big" 28-year cycle which determines the year in which Birkat HaHammah, the Blessing of the Sun, is recited. Mathematically, if one knows the position of a certain year in both cycles, one can compute the number associated to the year modulo 532 (19 times 28), given that the starting point of both cycles is year 1.

The story really starts with the biblical account of Creation, according to which the Sun was created on the fourth day. Jewish tradition commemorates the creation of the Sun by reciting a special Blessing when the Spring equinox is thought to be occurring at nightfall before the fourth day of the week, the moment the Sun is assumed to have been created (Babylonian Talmud, Berachot 59b). Jewish law stipulates that the Blessing be said every 10,227 (28 times 365.25) days. The next date set is April 8 2009 (Hebrew year 5769). Because the astronomical year is slightly shorter than 365.25 days, the date of the Blessing shifts away from the Spring equinox as history proceeds. A simple astronomical calculation shows that 84 cycles of 28 years before 5769, in the Jewish year 3417, the Spring equinox was in the beginning of the night before the fourth day of the week as stipulated by the Talmud.

It seems that the astronomically astute Jewish sages of the time concluded that the Jewish year 3417 was a first year in the cycle of 28 years. Moreover, these same Jewish sages would have reasoned that year 3421 was a first year in the 19-year cycle, in accordance with an ancient tradition that the world was created in the first week of the month of Nissan. They would have concluded this from the Spring equinox occurring early in the night leading to the fourth day of the Jewish month of Nissan in the Jewish year 3421.

And so, the Jewish sages at the time could argue for a determination of the position of their years in both cycles and could therefore compute the absolute year-count modulo 532 years. They were left with a number of options, 532 years apart from each other, and they chose the dating closest to what seemed to be the truth according to a literal interpretation of biblical accounts. The sages legally defined future equinox times by instituting the 28-year cycle, to protect the Hebrew dating against future change, and to leave a remembrance to what they had done.

The bottom line: A thorough look at the Jewish calendar and in particular at issue of the Blessing of the Sun shows that the Jewish year-count is not really from the creation of the world. We have no dispute with Science about the age of the Universe.

It follows that the Nissan and Tishrei datings of Creation are halachic inventions. Regarding these datings, although I presented things in the opposite fashion, I actually propose that the Nissan dating was an adaption to the year count. In other words, the year count was determined prophetically, and the Nissan dating was invented to support it. The Tishrei dating contradicts such support and must have been invented much later, to support the Baharad system.

In other words, the prophets and the sages tell us artificial stories about Creation to make sure that we would know in which year we live. Clearly, then, the year count is very important. Clearly, then, the importance of the year count does not derive from its historical correctness. Rather, the year count is important because it is the calendar of the redemption.

ב

מניין השנים לבריאת העולם

מערכת בהר''ד

הלוח העברי הוגדר על בסיס מחזור "הקטן" של 19 שנים ונקבע על ידי סנהדרין האחרונה באחריותו של הילל הקטן. אכן הוא בדיוק מתאים למצב האסטרונומי שהיה לפני כ-1650 שנים: חג הפסח הכי מוקדם, בשנת 16 של המחזור היה אז יום לפני

.יום האקווינוקס האסטרונומי, הרגע שאורך היום שווה לאורך הלילה, וככה ההלכה

(ראש השנה כ'א ורש''י במקום)

בזמנינו הפסח המוקדם ביותר כבר שבוע אחרי האקווינוקס. הסיבה היא שהמחזור הקבוע תלוי בהנחה שיש 235 חודשים ב- 19 שנים. ההנחה הזאת למעשה אומרת שאורכה של שנת החמה היא 365.24682 ימים. האורך הזה בתלמוד נקרא בשם ר' אדא (רמב''מ, הלכות קידוש החודש פרק י'), והוא קצת שגוי. לכתחילה , במצב האסטרונומי הנוכחי, כבר חמש מתוך שבע שנות עיבור של המחזור הן ניתנות להדחה (שנות 3, 8, 11, 14, 19 במחזור). זאת אומרת שבמשך הגלות השלכנו את הלוח כבר די רחוק לתוך תחום שבו הוא בעצם לא בתוקף. שנזכה בקרוב לתיקון על ידי סנהדרין מחודשת

כמו שהשלכנו אותו לעתיד, אפשר להשליך את הלוח של הילל גם לעבר, ואכן על זה מבוסס חישוב המולד המקובל. היסוד הזה מתואר על ידי הרמב''מ, בהלכות קידוש החודש פרק ט' הלכה ד'. בעיקר מדובר במערכת שרירותית המשמשת לחישובים. מגדירים שמולד תשרי של שנת ב' היה ביום ששי של הבריאה לשיטתו של ר' אליעזר, בשעה 14 (תוספות ראש השנה ח'). נובע מזה שמולד תשרי לפניכן, בשנת א', היה ביום ב',ה' שעות, ור'ד חלקים (סימן בהר''ד). מערכת בהר''ד משמשת לחישובי המולד של כול השנים, ובנוסף נותנת בסיס לקביעת מועדי ברכת החמה


ברכת החמה

:תקנת ברכת החמה היא בברייתא הזאת

ברכות נ'ט : תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע

:יש לציין כמה נקודות
1.

כיוון שבברייתא מדובר בתקופת ניסן, מצוות ברכת החמה שייכת לבריאת העולם לשיטה שהיא ידועה בשם שיטת ר' יהשוע האומרת שהעולם נברא בניסן
2.

תקופת ניסן היא לכתחילה האקווינוקס האסטרונומי. האקווינוקס היה ידוע לחז''ל כי הנושא מופיע מקומות אחרים

(סנהדרין י'ג)
3.

המסורת אומרת שהשמש נבראה ביום ד', והברייתא מסמנת שזה קרה בזמן האקווינוקס
4.

המחזור "הגדול" של כ'ח שנים נובע מחישוב פשוט מבוסס על אורך השנה

שווה 365.25 ימים. לפי האורך הזה יש לאקווינוקס מחזור של 28 שנים. זאת אומרת, כל 28 שנים האקווינוקס חל באותו יום בשבוע ובאותה שעה
5.

מברכים ברכת החמה בכל שנה שמספרה במניינינו היא כפולה של 28 פלוס 1. פעם הראשונה, כביכול, בירכנו בשנת א'. פעם הבאה נברך ב- 8 באפריל בשנת 5769
6.

אביי מגדיר מועד ברכת החמה לפי הגדרה טכנית של "תקופה". היא לא האקווינוקס האסטרונומי אלא מוסג מטמתי פשוט שנקרא "תקופת שמואל", שהוא מוגדר במסגרת מערכת בהר''ד

תקופת שמואל

הרמב''מ מגדיר תקופת שמואל בהלכות קידוש החודש פרק ט' הלכה ג': תקופת ניסן הראשונה היתה שבוע לפני מולד ניסן בשנת א', ביום ד' בשבוע, בשעה 0 (בשעון מודרני, שעה שש בערב). תקופת תשרי שהיא חצי שנה אחריכן (182.625 ימים) היתה ביום ד' 15 שעות. תקופת ניסן בשנת ב' היתה ביום

ה' 6 שעות, בדיוק 365.25 ימים אחרי תקופת ניסן הראשונה, וכן הלאה. ובכול שנה שתקופת ניסן ביום ד' בשעה 0, כמו בשנה א', מברכים ברכת החמה

שיטת ר' יהשוע, גרסת בהר''ד

תקופת שמואל הראשונה אמורה להיות יום ד' של שבעת הימים של בריאת העולם לפי ר' יהשוע. חשוב לציין שבמערכת בהר''ד השבוע הזה היה כולו באדר ולא בניסן
בעלי תוספות (ראש השנה ח') ניסו ליישב השבוע של בריאת העולם ככה שיומו הראשון היה כ'ה באדר ויום ו', יום בריאת אדם הראשון, א' ניסן. אבל זה מאוד קשה. מולד ניסן בשנה א' היה ביום ד' וכמו שבעלי תוספות מציינים לכן יום ו' לא היה יכול להיות ראש חודש. מעבר לזה העיתוי של ברכת החמה סותר שיטת תוספות: תקופת שמואל בשנת א' קודמת כ'ה באדר
בסך הכול שנת א' במערכת בהר''ד לא מתאימה לשיטת ר' יהשוע. סוף שנת א' כן מתאים לר' אליעזר שאומר שהעולם נברא בתשרי. חצי שנה אחרי תקופת שמואל בניסן, תקופת תשרי היא ביום ד' כ'ח אלול בשעה 15 .יומיים לאחר מכן יום ו' הוא ראש חודש תשרי לפי העיקר (ראה הלכות קידוש החודש פרק ז' הלכה ב'), כי המולד היה באותו יום ארבה שעות לפני הצהריים, בשעה 14

ניסן בשנת ב' בהר''ד

שנה ב' כן מתאימה לר' יהשוע. 182 יום אחרי השבוע המתחיל בכ'ה אלול בשנת א' נמצא השבוע הראשון של ניסן בשנה השנייה
בעיקר החשבון פשוט מאוד. שישה חודשים של 29.5 ימים הם 177 ימים. בין תקופת תשרי ובין תקופת ניסן ישנם 182 ימים. לכן הימים זזים חמישה ימים קדימה, א' תשרי משתייך לו' ניסן וכן הלאה. אם עושים את החשבון בדיוק מופיעות שתי בעיות שהן פתירות כי תלויות רק בשרירות שבמערכת בהר''ד. הבעיה הראשונה היא שמולד ניסן בשנת ב' הוא ביום הראשון

בשעה 18 ו-438 חלקים. לפי הלכות קידוש החודש פרק ז' הלכה ב', יום כזה הוא לא ראש חודש, כי מולדו אחרי חצות היום. יש חופשיות בהגדרת המולד אבל. קבעו שמולד תשרי בשנת א' בשעה 14 בדיוק. אם היו קובעים אותו יותר מ-438 חלקים מקודם, למשל 13 שעות וחצי, מולד ניסן בשנת ב' היה בראש חודש כשהוסבר לעיל. הבעיה השנייה היא שהגדירו תקופת ניסן ככה שבשנת ב' היא ביום ה' ו' שעות, יום אחרי לבריאת השמש אם נגיד שהעולם נברא בניסן בשנת ב'. אבל אם היינו קובעים, למשל, שתקופת תשרי שנה ב' היתה ביום ד' 0 שעות (במקום 15 שעות), תקופת ניסן שנה ב' היתה חלה ביום ד' שעה 15
לסכם, לכאורה היתה לקובעים את מערכת בהר''ד אפשרות לשלב את השבוע של ר' אליעזר עם השבוע של ר' יהשוע. הבסיס של ברכת החמה במערכת בהר''ד די חלש. בעיצוב המערכת בטח חשוב היה להציג את העניין כמה שיותר משכנע. אז למה לא עשו כך? ישנה השלכה לא מקובלת בשיטה כזאת והיא שמועדי ברכת החמה יהיו בשנים שמניינן כפולות של 28 פלוס 2 (במקום פלוס 1). יש להניח שתקנת ברכת החמה כבר היתה קיימת בזמן קביעת מערכת בהר''ד. לכן, אי אפשר היה לעשות ניסן שנת ב' במערכת בהר''ד יסוד לברכת החמה ללא ניגוד למועדה

אסטרונומיה והסוד

נשאלות כמה שאלות נוקבות. האם יש דרך ליישב את שיטותם של ר' אליעזר ור' יהשוע ביחד במסגרת אחרת? אם תקנת ברכת החמה אכן קדמה לקביעת מערכת בהר''ד, מי תיקנו אותה? ומתי תיקנו אותה? ומה טעמה של ברכת חמה? אם המילה תקופה המופיעה בברייתא אכן מתייחסת לאקווינוקס האסטרונומי, איך הייחוס? אם מערכת בהר''ד היא מערכת שרירותית ולא הרקע ההיסטורי של מניין השנים, מה כן הרקע ההיסטורי? נראה שלכל השאלות האלה ישנה תשובה אחת
שנת החמה היא 365.2422 ימים, 0.0078 פחות מ- 365.25. בגלל ההפרש הזה מועדה של ברכת החמה זז לקראת הקיץ 28 כפול 0.0078 יום, כל מחזור ומחזור, כחמש שעות ו- 25 דקות, כול פעם. בזמנינו מברכים ברכת החמה כ- 18 יום אחרי האקווינוקס, אבל לפני 84 מחזורים בירכו אותה באקווינוקס ממש לפי פשט הברייתא. החישוב הוא פשוט. תוך 2352 (28*84) שנה מועד ברכת החמה זז 18 ימים, 8 שעות ו-20 דקות. בשנת 5769, השנה שבה ב''ה נברך ברכת החמה, האקווינוקס יהיה בשעה 14.05 זמן ירושלים. 18 ימים, 8 שעות ו-20 דקות אחרי האקווינוקס ההוא, זה 7 אפריל שעה 22.25 בערב, הערב לפני הברכה. אגב, יש אי וודאות בחישוב, בסדר גודל של אחוז אחד, כארבע שעות

המסקנה היא שבשנת 3417 (2352-5769) האקווינוקס היה בהתחלת הלילה של יום ד', והמצב בהתאם למאמר של אביי: בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע

שנת 3417 היא שנה מעניינת, בתקופת כנסת הגדולה. כנראה ברכת החמה נקבעה על ידי אנשי כנסת הגדולה

בשנת 3421 (180*19 +1), שנה ראשונה של מחזור קטן, האקווינוקס שוב היה בערב, בארך באותה שעה. וזה היה ביום ד' בניסן. איך זה? ההפרש בין שנה אסטרונומית לבין השנה של ר' אדא הוא 0.00462 ימים

הכפלה 0.462*2352 נותנת 10.8 ימים. בהתאם, בזמנינו יום ד' בניסן בשנה א' של מחזור הקטן הוא 31 במרץ או 1 באפריל

לכן, בימי כנסת הגדולה בשנה א' של מחזור הגדול האקווינוקס של ניסן היה ביום ד' של השבוע בערב, ובשנה א' של מחזור הקטן הוא היה ביום ד' של החודש. מי שהאמין בתוקף המחזורים ראה בזה תיאום מלא בין בריאת העולם בשבוע הראשון בניסן ובין מניין השנים. קשה מאוד לחשוב שהדבר הוא מקרה: בעולם של אז האמינו במחזורים

יש שתי אפשרויות: אחת היא שמניין השנים כבר היה קיים ושתיקנו ברכת החמה כדי לסמן בריאת העולם ביום א' ניסן ובריאת השמש ביום ד'. או, היה מובן שהעולם נברא ביום א' בניסן והשמש בערב של יום ד', ו....חישבו את מניין השנה בהתאם ותיקנו ברכת המה כדי לסמן את מעשה קביעת מניין השנים

איך חישבו את מניין השנים? אמרו שמספרה של שנת "3417" חייב להיות כפולה

של 28 פלוס 1. ואמרו שארבע שנים לאחר מכן היתה שנה שמספרה חייב להיות כפולה של 19 פלוס 1. כיוון ש-224 הוא כפולה של 28 וכיוון ש-228 הוא כפולה

של 19, יוצא ש-224 שנים לפני שנת "3417" - 228 שנים לפני "3421" - היתה שנה שמספרה כפולה של 532 (19*28) פלוס 1. השנה הזאת היתה 3193 כי מספרים שהם 532 פחות מזה או יותר מזה נסתרים על ידי תנ''ך בעליל


שחזור והמסר

מלכתחילה היה מובן מאליו שתאריך בריאת העולם הוא יום א' של השבוע הראשון, יום א' של חודש א', בשנה א', ואנשי כנסת הגדולה קבעו את מניין השנים בהתאם לתפיסה הזאת. במשך תקופת בית שני התברר שהתיאום בין מניין השנים ובין שיטת ר' יהשוע הוא אשליה. סביר שאז נולדה שיטת ר' אליעזר, כי גם בתשרי יש אקווינוקס. עד שמערכת בהר''ד יצאה לדרך לפני כ-1650 שנים, לפי ר' אליעזר אדם הראשון נברא ביום א' בתשרי בשנת א' ולפי ר' יהשוע העולם נברא ביום א' בניסן בשנת א'. בהשגחה וללא ברירה מערכת בהר''ד בנויה סביב שיטת ר' אליעזר. ובעקבות זה שיטת ר' יהשוע איבדה חשיבותה הקדומה, בסך הכול דווקא בגלל ברכת החמה. כדי ליישב שיטת ר' אליעזר חז''ל שינו את פירושה של שנת א' של המניין, שנהייתה שנת תוהו, השנה הקודמת לבריאת האדם. יש טוענים שמניין השנים ככה בפועל השתנה, וזה טעות. רק הגדירו חישובים על בסיס המניין הקיים

למרות שר' אליעזר הסתדר ככה ואפילו די יפה, גם זה אשליה, ומניינינו הוא לא מניין לבריאת העולם ממש. לכן אין לנו שום ויכוח עם המדע לגבי גיל הקיום, או עם ההיסטוריה המדעית. וגם אין פה פגיעה באמונת חכמים. היתה לחז''ל סמכות לקבוע מניין השנים ולשמור על סוד לגביו. ר' שמעון שוואב הציע שחז''ל קיבלו ציווי להסתיר (והרמז בספר דניאל י'ב:ד'), ועשו מה שעשו כדי לשבש חישובי הקץ. אני מציע שעשו מה שעשו בשביל לשמור על אחדות העם, כדי למנוע פילוג בין בבל ובין ארץ ישראל. הם דאגו שראש השנה בארץ יהיה ראש השנה בבבל, ששנת שמיטה בארץ תהיה שנת שמיטה בבבל, וכו'. והילל הקטן הלך בדרכם. דכוי אמת הגלות וגלוי האמת סופה

סדר עולם ועוד מסר

ההיסטוריה היהודית שונה מההיסטוריה הכלל עולמית, אבל מאז הקמת בית שני ההתאמה ביניהם די טובה. הסתירה האחרונה בעצם לגבי השנה שבה נחרב בית ראשון . בספר סדר עולם כתוב שהחורבן היה בשנת 3338, ולפי הפרוטוקולים בבבל בית המקדש נחרב בשנת 3175. הפרוטוקולים האלה לא רק מתארים אירועים מקבילים לתנ''ך, הם גם רושמים מה באותה שעה קרה בשמיים. במשך מאות שנים רשמו כמעת כל תאריכי ליקויי הירח והשמש. הנתונים עברו אימות על ידי חישובים אסטרונומיים וסותרים את ספר סדר עולם. עדות השמיים כזאת אי אפשר לשלול
ועכשיו הרקע מתקבל על הדעת. רק מאז בית שני יש להיסטוריה היהודית עמוד שדרה, והוא מניין השנים. מעבר לזה, סדר עולם בצד אחד מציג חישובי השנים מתוך הכתוב בתנ''ך. בצד שני הוא היה חייב להתאים למניין השנים המקובל, שבכלל לא מבוסס בתנ''ך באופן מדויק. והמבין יבין
ברצוני לסיים בדבר עמוק וחשוב ביותר בעיני. החלטות סנהדרין מחייבות לא רק את עם ישראל אלא גם את השמיים. היו נביאים בכנסת הגדולה: מניין השנים התקבל למעלה. איך התקבל דבר שלכאורה רק טענה לגבי העבר? המניין לא התקבל בגלל שמספריו נכונים לגבי העבר, והמדע מאיר את העניין. מניין השנים התקבל כנכון לעתיד, כספירה לגאולה, כספירה לדין וחסד. בזה התעסקו הנביאים, בזה מתעסק ספר סדר עולם. ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ולא כתוב בששת ימים. והפירוש הוא שנגזרו ששת אלפים שנים עד הקץ. ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ; ישטטו רבים ותרבה הדעת

(דניאל י'ב:ד)

א